עד המאה ה- 19, קריאת כף יד נתפסה כתחום מיסטי, העוסק בניבוי עתיד בנושאים בסיסיים כמו מסעות, מלחמות, נישואים, מספר הילדים ומוות. כיום, אנו כבר יודעים על הקשר בין המוח לכף היד ומחברים את הידע הכירולוגי עם חקר נפש האדם.
רחל כפרי | אפריל 2020
כירולוגיה הינה תורה העוסקת בחקר כף היד. "כירו" בלטינית פירושו יד. הכירולוגיה קיימת למעלה מ- 2,500 שנים. האזכור הכתוב הראשון לכירולוגיה נמצא בכתבים הודים עתיקים בשפת הסנסקריט. ההודים האמינו כי בודהה זוהה על ידי החכמים לפי סימנים מיוחדים בידיו וברגליו.
היוונים והרומאים השתמשו בשם "כירומנטיה" – ניחוש לפי היד. העיסוק בקריאת כף היד נחשב אז מקובל בקרב המעמדות הגבוהים, וידוע כי אנטוניוס קיסר ויוליוס קיסר נעזרו בו. בכתבי פילוסופים כאריסטו, היפוקרטס, פיתגורס ואחרים, קיימת התייחסות לתורה זו. החל מהמאה הרביעית, אסרה הכנסייה על קריאת כף היד. העוברים על האיסור הוצאו להורג.
לקראת סוף ימי הביניים (מאות 14 – 15), התפשטה הכירולוגיה באירופה על ידי הצוענים, אשר נודעו כבעלי יכולות על-חושיות וכמגידי עתידות. בתקופת הרנסנס (מאות 15 – 17), חל שינוי בתפיסת הכירולוגיה – הקריאה בכף היד התייחסה גם לאופיו, כישוריו ובריאותו של הנבדק, ולא רק לחיזוי עתידו.
אצל הסינים, שהושפעו מהבודהיסטים, סימלו קווי כף היד את האנרגיות של הגוף, והעידו על מצבו ואישיותו של האדם. הם חילקו את כף היד לארבעה טיפוסים עיקריים – כף אלמנטרית, מוטורית, רגישה ונפשית.
הכירולוגיה המודרנית, שהתפתחה במקביל לפסיכולוגיה במאה ה- 19, משמשת כלי להתפתחות אישית במובנים רבים – רגשיים, נפשיים ומקצועיים. היא מבחינה במקורות הכוח, ביכולות ובכישרונות של האדם, כמו גם בקונפליקטים פנימיים ובמעצורים המחלישים אותו ומונעים ממנו לממש את הפוטנציאל הטמון בו. באמצע המאה ה- 19, כבר מתפרסמים ספרים אודות נפש האדם וביניהם "פסיכה" של ק.ג. קארוס, בו נכתב שכל מערכת העצבים היא ביטוי של הנפש ויד האדם היא הקשורה ביותר למערכת העצבים.
רבים מהכירולוגים המודרניים נשענו על ספריו של ויליאם ג. בנהיים מתחילת המאה העשרים, אשר הקדיש שנים רבות מחייו במטרה לבסס באופן מדעי את הכירולוגיה ואף למד רפואה לשם כך. נואל ז'אקין, מממשיכיו של בנהיים, קבע שתי מטרת לאבחון הכירולוגי: האחת, מניעת התפתחות מחלות שעדיין נסתרות בגוף, והשנייה – התאמת המקצוע הנכון ביותר עבור האדם.
יוליוס ספיר (1900-1980), רופא ופסיכואנליטיקאי מתלמידיו של יונג ומייסד שיטת הפסיכוכירולוגיה, אבחן את לקוחותיו באמצעות קריאה בכף היד והתעניין בדרך שבה אנשים בוחרים לממש או "לפספס" את ייעודם בחיים. יוליה נוימן, שהייתה אף היא פסיכולוגית יונגיאנית ותלמידתו של ספיר, הביאה שיטה זו לישראל ופיתחה שיטה של ניתוח פסיכוכירולוגי על פי דמויות ארכיטיפיות המשתקפות בכפות הידיים ומניעות את האדם לפעולה.
קפיצת דרך נוספת בתחום הכירולוגיה מיוחסת לד"ר ארנולד הולצמן, פסיכולוג קליני, חוקר, מפתח ומייסד שיטת האבחון הביומטרי – כירולוגיה פסיכודיאגנוסטית. הולצמן הראה כי קיים קשר בין המוח והיד וכי כל המתרחש במוח מקבל ביטוי בכף היד.
בזמן ההיריון, בתחילת השליש השני, מתפתחות כפות הידיים מאותה קבוצת תאים שממנה מתפתח מוחו של העובר. כלומר, בין המוח לכפות הידיים מתקיים קשר עצבי הדוק ביותר. מכאן, ניתן להתייחס אל הידיים כמעין שלוחה של המוח. כף היד והאצבעות הן בין האזורים הרגישים ביותר בגוף האדם. למעשה, לאורך כל חיינו, הן מהוות את מרכז המידע הגופני-חיצוני למתרחש במוח ובתודעה. כשאנחנו עוברים שינויים והתרחשויות (גם בריאותיות), הדברים יבואו לידי ביטוי גם בכפות הידיים שלנו. לכן, שינויים החלים בכפות הידיים מבטאים שינויים בחייו של האדם.
לפי הגישה הפסיכודיאגנוסטית, בעזרת כפות הידיים ניתן לאבחן בעיות רגשיות ופיזיות, לקויות למידה שונות, היפראקטיביות, מחלות ופוטנציאל של מחלות. אבחון כזה יכול לסייע בהכוונת תעסוקתית, בהתמודדות עם טראומות מהעבר ובסיוע לשינוי דפוסי התנהגות.
בעקבות מחקרים מקיפים שנעשו במרכזי רפואה בארץ התגלתה שיטתו של הולצמן כמהימנה ובעלת תקפות גבוהה מאד באבחון בעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. מספר מרכזים רפואיים כבר משתמשים באבחון הביומטרי בעבודתם: בי"ח אברבנאל, המחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח איכילוב, בי"ח שמואל הרופא ועוד, כמו גם מרכזים רפואיים בסין ונורבגיה.
מדובר בשפה המפענחת ומשקפת את נפש האדם בצורה מאד מדויקת ובכל זאת אינה נחשבת למדע מדויק. עם זאת, גם הפסיכולוגיה אינה מדע מדויק אלא שייכת לאחד מתחומי מדעי החברה. הכירולוגיה, כיום, מהווה כלי אבחון רב ערך המאפשר לאדם למצוא את כוחו ואת יכולותיו, להעצים אותו ולאפשר לו לשלוט בחייו.
